בכל שבוע –באותו היום
בשביל הילדה כמו חלום...
הגיעה עגלת הפרחים.
לפני הבית עצרה העגלה,
והילדה מאוד שמחה !
הפרחים היו בשלל צבעים
ומאוד מאוד ריחניים -
העגלה - מהצדדים ,
הייתה סגורה -
שלא ייפלו פרחים ,
בצידיה היו קרשים
עליהם מספר מילים :
"תן לפרחים לומר במקומך
דברים שלא נעימים לך "
כמו: "טעיתי וסליחה"
כך אמא לי אמרה –
וכך לי הדברים הסבירה
"אם אדם פגע באדם אחר -
ישלח לו זה - פרחים בזר" !
והבנתי מייד שבוודאי
יסלח לו השני –
כי גם לו וודאי קורה
–דבר כזה!
אמנם רק לפעמים –
אך דברים –קורים !
בחרה אמא לשבת פרחים
והילדה לא ידעה נפשה
מהנאה ורב שמחה
וחדש היה לה המנהג
כי לא היו פרחים במלחמה.
הפרחים, היופי והצבעים
נותנים מטבעות – ומקבלים !
ותמיד נפל לבעל העגלה
איזה פרח " מסכן" על הרצפה
הרימה הילדה הפרח
והזדרזה –להחזירו לדלי
שבמים יהיה...
כדי שהפרח
חלילה
לא ימות–ויחיה !

אך בעל העגלה ,

נתן הפרח
תמיד לילדה -
והיא בשמחה
רצה איתו לביתה
פרח היה לה משלה !
כל השבוע נהנתה
מפרח ריחני בחדרה-
ועוד היא את חיי הפרח
בעצמה "הצילה"...
כי נובל היה בוודאי,
לולי אותו הרימה !
כל החיים אני נזכרת
עד עצם היום הזה-
בקטפי פרחים בגינתי
אם נופל פרח מידי -
קטנטן כמה שיהיה
אמנון ותמר-סיגלית
וכדומה -
להרימם-"להצילם" –
במים לשימם,
ונזכרת
בילדה הקטנה
ובאיש הפרחים
עם העגלה,
ואת הפרחים,
שכה כיבדה.