זיכרון27/04/2007 11:43 | פוליתמיד ידעתי שככה הסיפור יגמר, שהכל ישכח, שהזמן ימשיך ללכת, שרק אני אזכור הכל, כשבעצם כל מה שרציתי היה לשכוח.
רציתי לשכוח את צעדת המוות הדוממת שהלכו בה חברי, רציתי לשכוח את העיניים הקשות שננעצו בי, רציתי לשכוח איך במקום לצעוד איתם, נשארתי מוגנת מאחורי עמודי הברזל הקרים.
רציתי שכולם יזכרו שלא רק אני בגדתי, שיזכרו שחברי מתו בשביל מטרה מסוימת, שיזכרו שידיהם, ולא יידי, מוגאלות בדם. רציתי שיוכירו אותם, שיבנו פסלים על שמם, רציתי, אבל הם שכחו.
רציתי שידעו שהמטרה שלהם לא הייתה שווה דבר, רציתי שהם ידעו שנפשי מתה יחד איתם, רציתי שידעו שאין תקנה לעולם, רציתי שידעו שרק אני, המנודה, הפחדנית, זוכרת אותם.
תמיד ידעתי שככה הסיפור יגמר, שהכל ישכח, שהזמן ימשיך ללכת, שרק אני אזכור הכל, כשבעצם כל מה שרציתי היה לשכוח. |