שיר חריזה לאהבה

היא אותו אהבה

ומיד עליו עגבה

היא הביטה בו כמו אדם אל חוה

ועיניה מלאות תאווה.

"הו כמה היא נאוה"

חשב הוא – "יפה כרבבה"

ומיד הוצתה בו הלהבה.

הוא שכב היא שכבה

הוא רצה היא סרבה

היה זה אי שם בערבה

"לא נורא – כל עכבה לטובה".

אחרי שהורידה מרגליה בשעווה

הוא התלהב היא התלהבה

ורק לאחר שכבתה הלהבה

יכלו שניהם להיכנס לשלווה.