ואת תעמדי מעל הכוס השבורה
וחיוך כובש ימלא פניך
לא עם אותה שמלה לבנה
אך עם ניצוץ בעינייך.

ואני אביט בך מהחשיכה
מתוך תחתית הבור האפל
דמעות השמחה שלך
הן דמעות הקנאה שלי.

וכולם יחייכו וגם אני
המסיכה מסרבת לרדת
נרקוד יחדיו ונצחק
בתוכי ליבי שוב יזעק.

ומתחת לשמים זרועי כוכבים
לא נוכל לשחק את משחק האוהבים
כי את תעמדי ליד הכוס השבורה
ולעד אדע כי את לי המכורה.

והמוסיקה תלך ותדעך
ונפרד שוב כידידים
ואחזור להיות לך כאח
ונשאר שוב בודדים.