בלילות הסער אני
יושב וחושב.
אולי יותר מידי חושב.
לפעמים צץ בי משהו
מבזיק אלי כנפיו.
חושף אותי למבטים.
תמיד בלילות הסער,
שוכב לבדי,
מחשבותי מבקשות להתכסות.
הרגליים מציצות
דרך שרוול העולם,
מבקשות לכבוש
ונכבשות.