שחפים לבנים נושאים כאבם אל החושךואני מנשירה את חיי,מסכה אחר מסכה,באור מלא.
דמעות הקילוף עולות בעיניי,שותתות ניחומים על כל קפל עור, שידע חרטה.
שחפים לבנים נושאים את מותם למקום אחרתחת עין הזמן הפעורה.
אנשים נוברים בפחי האשפה של היקוםאחר מסכות מוארות,קליפות תשוקה ,השראה,
אין לנו הרבה מכל זה,שחפים , חושך, אור, זמן,וחמלה.