להקת מנדולינות משוכלות רגליים

על המיטה,

שכולה תחרה אדומה-

ישובים על הרובד הצר

השוכן בין מקבץ של תפרים מעוטרים

בשוליים.

חורף הנגן את ידו על מיתר,

שמזמן לא כוון כראוי,

ועדין מגעו,

במשולש התחוב לו מבין

אצבעות האחת ושתיים,

כמו פה

שיש בו.

שיניים נוקשות מצמרמורת בה

רוקד כל איבר

ריקוד אחרון בטלטול,

מתערבל כי מפרץ חיק על קמר,

שיורד עד דלתות הסוגר,

ונפרץ מהחושך,

-יושב על כרו,על כס המלך

ונותן את הזר שעליו

לממתין מן הצד.

עוד

לא באה מלכה!

חיבוק אחרון את השכם

בשריג של שרירים שחיטוב

הבריאה הביאם כשריג,

העולה ונפתל אל החוט שקשרו

לו ממעל.

וצורח הצליל,

מנחם,

ככבשה הרובצת התוך

מדמנת שפכים,

ויורד אל הקבר הלח

הבוכה,

מקונן בצביטה,

מדריגות,

נעלם המכאוב,

נערמו כריות אל מתחת

הראש,

באנחת אווחה,

וניחוח אחר.