צלילי הפסנתר,

קלידים של תוגה,

אישה עליהם מנגנת,

שופכת יגונה,

וחורקים המיתרים,

צלילי הפסנתר,

מעוררים את סבלה,

וכל אקורד,

מרעיד נשמתה,

וידיה הקפואות,

צלילי הפסנתר,

גונבים פעימות מלבה,

וצערה גובר עלייה,

פורק שמחתה,

אל מול זריחה,

צלילי הפסנתר,

חונקים גרונה,

עוצרים נשימתה,

אל תוך סופו של יום,

ושקיעה אפלה,

צלילי הפסנתר,

היא ממשיכה לנגן,

על אותם קלידים של תוגה,

ובכל תו היא מתענה,

ובכל צליל מיתר היא מאבדת שמחתה,

ובכל אקורד,היא נמוגה.