והיא אמרה שהיא תשוב כשהכל יגמר והעשן יתפזר

ותדע ששיקרו כשאמרו, שהשמש לא תזרח יותר
והיא תברח, לעולם אחר, סובב אנשים מחוייכים

מסיכות שמחות שהתעלקו על פנים, צבעו את החיים

מחקו את השקרים, הסתירו את החושך שבין הכוכבים

שהבטיחו שלעד יאירו, וכעת כבים, לאושר רעבים

 

 

מבט מושפל של ילדה, שלא זכתה לחוות תמימות

נערה שהתבגרה ועודנה קושרת קשריי נאמנות

מתעטפת, באבק של אהבה ישנה, אותו הרגש

שברי תמונה אילמים, מדברים אל תוך הנפש

רחובות ריקים מאנשים, שעוד יודעים תקווה

אנשים ריקים מתוכן, נטשו את האהבה.

 

 

ותראי, השמש זורחת, אל תבכי, אין חושך-אין פחד

תני מבט, תחייכי, כשקשה תצרחי, אל תברחי.