אל תקח איתך את האצבעות

המתק הזה שנזל מבינם

שהביא אל החיק  שפתחתי לו שי.

אל תנהג עם החום

העולה מביו צלעותיך

אל הנשף אשר לא תכננתי איתך,

אך הוביל וסחרר

בריקוד מעודן

שהיו בו קצבים

וצפיפות.

וצלילים של הגיא.

 

שהיית רטוב מהבטן

וחשת את חום המרבץ העולה

עד אימה.

רצית

שכל הריקוד הענוג ימשך

וישא אל מדרך של בא,

חדרת אל עומק החושך

קודח,רותח, מסביר לא מסביר,

מנהם כמטורף אך מטביע חותם

של אוהב ופוגע

במרכז עצבים של חלום

ונפגע מכדור שכוון

לא אליך,

אך היית בודד וחווית את

כל האימה.

מה חבל!

 

שלא חובלת קשות

זה יגיד העתיד

שלא רצית לבכות

על חורבן של תשוקה שהיתה בעיניך

ונידמה

שריח פגרים מתנחל באויר

ויושב באחת!

מה דומה הדבר לחבל תלין

על צואר של נידון לתליה

וחונק,

עד חלוף הגוף המובס.

חום של שפיות - שנגמר

בלי שלום, בלי ברכה.

 

זכויות שמורות - יעל גולדמן.