רשת

הרגע בו נפרסה הרשת הסבוכה,

פתלתלה, מחוברת אלי,

זורמת לתוכי,

חיבר את חלציי למרחבים בינות קוריה.

כפות ידיים שלוחות,

תרות בינות הסבך

אחר מגע מרפרף,

רך,

כמבקשות...

והוא ממשיך לטוות,

ביד אמן,

קורים חדשים, דקיקים,

בלתי נראים.

ואני עדין חיה את הרגע.