בוץ החיים

הדרך היתה ארוכה

השמש הציצה מבעד העננים

הים געש

קשת נפלאה מעל העמק

עטפה אותי בגווניה

לאחר שהעננים סיימו להזיע גשם.

אותך לא לקחתי הפעם למסע

נותרת מאחור

 הרגשתי כמו חשיכה עזובה,

כמו נפרמת לחוטים

והבטחתי

לא אטבע  שוב בבוץ החיים.

 שם לבד

בתוך השלולית

והלבן מסביב

את מחשבותי חיבקתי

ובדרך חזרה

"במקום בו ההרים גבוהים יותר"

השמש שקעה בכתומתה

  חשבתי

ספרתי רגע

נשארתי בשתיקותי.

ואתה,

לא תדע

כי...
* * *