בעשרת הימים הבאים שוחחנו בטלפון לפחות פעמיים ביום ונפגשנו בין פעמיים לשלוש בשבוע ולא חשוב היכן.היינו חייבים זאת לעצמינו, להשלים פערים.

שוחחנו על הימים שלפני עשרים שנה, התקופה בה החלה חברותינו, התעדכנו על שעבר עלינו בשנים בהן לא נפגשנו תוך כדי שאנו מתחילים תקופה חדשה ומערכת יחסים של חברות נפש המתבקשת בהתחשב בעברינו.היום אנו משוחחים בטלפון בכל יום משתפים האחד את השניה בכל מה שעובר עלינו, ממש כמו פעם, מתגעגעים ומבטיחים לא לאבד את שכמעט אבד לנו לעולם וכמו שאין עשן ללא אש אין יותר אני בלי אתה.

קיבלנו הזדמנות שנייה לשמור עלינו, אני מרגישה כאילו היינו חלקי פאזל

המרכיבים סיפור מדהים וכשנפגשנו החלק שכמעט אבד השלים את החוסר שלי בך. היום אני מרגישה שאין דבר שארצה בו יותר מאשר שכבר יש לי, אהבה גדולה, שתי בנות מדהימות ואותך ה-חבר שלי, הפאזל שלי הושלם.