אין ברחוב אפילו - עפעוף.

שירה אלהית שיכלה להיות מקהלה

של מלכות -

איננה מורדת בקול שמים.

מכל הקולות ששמעתי

היה האישור שעלה מגרון

ושורט את הרך

שהיה, וחרש את הגב

ועטף כמו טלית שעליה כחול וזהב

ושרשרת צמודה לקרסול, מקבצת

אליה כל פינה וחבוק מפותל

נוגע במעט חלקת השמים.

ושם - מקשיבים לקולות וחורצים לשון

לכל רשרוש ואוושת לב

החולפת על פני חלקת קבר

עליה עורמים אחד על אחד

עד שנראה

שאין כבר יום.

וכל המלאכים שיורדים על הארץ

בזמן שהבכי שורט את הושט

ואחר כך-

לוחץ את הארץ כולה

אל בית החזה.

ורושמת יד על הפרח

את כל מוראות

האימים

שאחזו בה

חזק !

 

 

זכויות שמורות - יעל גולדמן