אך אין זה רק החידלון אשר

כל כך מרתיע

אלא הצורך לשכח את היש.

רדופה באשמה איומה של תהום פרושה

ירוק.

קורצת לי אין.

מודיע בלי בושה : בירכתים של ים

יש נכות ודממה.

מראה של מקום בלבן הקורא אלי אליו

כי הדלת פתוחה כבר.

יש צל העומד ושומר על חלון

לבל תשגיחנו עין זר.

ואליו ישמעו צעדי

כמו תיפוף של תופי המדבר

הקרבים והולכים.

ואז הוא יראה את פניו הסתומות.

 

 

זכויות שמורות - יעל גולדמן