להקלה הלוקה בחסר.

אני מביטה בקשתות
צבעות באפור
חלולות מאדם
מדעה בודדה

שובל של דם
שוקע בשולחן
משאיר כתם
בצבע ער

שעוני הולך
חוצה שעתי
ללכת לקום
חזרה לצאת

ולא תצא אחרי יותר
ולא אראה אותך יותר
כי זמנך עבר
את קצך ראיתי בצאתי ממני
בשובל רסיסים שבור
מליבי
בסף הכאב נזכרת.

ולא עוד אשמע
חתכי בידי מדממים
בי מורידי
יורדים מכאב שפג
רק כרגע כשאני
קפצתי מכאב בבכי
לזרועות בדמי
להקלה הלוקה בחסר

.את חטאיך חיטאתי