זוחל אחריי, זוויתו משתנה,
מנסה לתקשר, להאט הקצב.
קצוותיו נמרחים, קו מתאר מִטשטש,
מתמזגים עם השביל אל מעבר להר.
פוסעת והוא זורם כנהר,
צופה בחשאי – כשואל.
מחרישה אל שנותיי,
מביטה, מחרישה.