אחד לפני השיר

29/01/2006 08:39 | פטריק בוקובזה
  • לו ידעתי אז, את הדרך בה נלך,
    אלך, אלייך.
    הייתי נוקט באותם הדברים, כתמיד,
    ששמרו אותי משיכרון,
    שיכרון חושים.
    כי גופך הרך, הנעים,
    ממגנט אותי תמיד.
    כשאת מולי, ממרחק,

    מבטך החד, המיוחד,
    מביסני כל פעם מחדש.
    כל שביקשתי זה,ל רגע אחד,
    להניח ראשי על צווארך
    כי נדמה לי, ארצה עוד יותר,
    אך, נמנע אני מכך,
    כי אין לי את הזכות.

    הלכתי תמיד לעברך, לעבר רצונך,
    נסוגתי גם תמיד, ברגע שחשתי,
    שמאבד הערך.
    שמבטל את הנדר.
    ששמרתי, לי,לך, לשנינו.
    ואת עוד לא הבנת, את המשמעות.
    של המוזרות הזו.

    אז בואי ונחליט, שזה
    חייב להיות אחר.
    אז בואי ונחליט שזה,
    חייב להיות יותר,
    ברור ומוגבל, כי,
    כי זה בלתי אפשרי,
    זה בלתי אפשרי,
    כך, כן, לצערי.

    כל צעד שנעשה, כל שביל שנסמן,
    כל דרך שנפלס, נישמור אותה לעד,
    כי זהו המירב שכל זה יתכן,
    ואמרו לי כבר פעם, שגם כך תיתכן אהבה.