האהבה שבי מדברת
לעיתים בשתיקות ארוכות,
חש אותי כואבת
נצמדת אליך ככפית
לחוש חיים בעצמותי
זולגת אל תוך נגיעותיך
טיפה אחר טיפה ..

האהבה שבי נושמת
חסרת מידה
בוראת אותך מתוך האין
נולד לתוכי יוקד וחסר מנוחה .

את צפונה בי מימים
כלהט שנתכנס במיסתורין
ופורט על דממות רעד מתמכר,
ואת לי שיר
ואני לך שיר
ומשובתנו אהבה.

פרשתי לך עם שחר
טללים בוהקים,
לעת ערבית עטפתי אותך
בגלימת שקיעה ארגמנית
ולילות הציפוני במגעי עדנה
על ערש חלומות עורגים.
והיינו את ואני
לב פועם אחד.