אתה יושב נשען אל הכורסא.

כמעט כורע.

מביט לתוך נפשי,

אומר, ולא נוגע, ושנינו

מחייכים בפה.

שאלת על מכתב שאם אותו כתבתי,

אני כן, אבל לא מכתב,

רוצה לפרוץ מתוך מחסם של מלל

מטופש והתחיבות יומית חוזרת ונשנית

ואין אחרת,

הכל צבוע צבע של כתום מוזר

ומסנוור עינים.

בלי כח

בלי תשוקה.

 

 

זכויות שמורות - יעל גולדמן.