שנאתי לשמוע סיפורים,שמתחילים בהיו היה פעם ולא נגמרים,

כי תמיד הם היו חיים בעושר ואושר, עד אחרית הימים.

במבט לאחור חלפו שנותי , בין ארבע עונות של כל שנה,

שנאתי לראות את הגננת , רצינית , כועסת ,לא מרוצה.

 

שנאתי בכתא -א' בתוניסיה , את המנהל מתאכזר לילדים,

היה לו חיוך מרושע,מעולם לא חס עלינו התלמידים הרכים.

שנאתי לראות את המורה, מתחנחנת לפניו, בחנופה זולה,

במבט לאחור , כל זה היה כל כך מיותר , הותיר בנו שריטה.

 

כל כך שנאתי ,את כל אלה שלא ידעו : אני ילד קטן ומבין,

הם מתוקים , הם נחמדים ,בביקורי פתע של מפקחים.

הבמה היתה צרה , מהצגת הילדים החיים במרחבה,

במבט לאחור ,אני רואה אותה ,קטנה , קטנה , קטנה.

 

כל כך שנאתי פיטורים, דוקא של מורים , מעולים נפלאים,

הסיבה הם אינם דמות חינוכית, אבל הם היו אנשים יפים.

הם היו מיצגים את האמת, האמת היפה השקר האמיתי,

במבט לאחור אני זוכר אותם בדמותם, תמיד יהיו איתי .

 

אבל שנאתי שהזמן חולף , איתם כל שנות ילדותי ,אינו נעצר,

לרגע לבדוק  את איכות חיינו,ילדותינו הבורחת ,לזמן עבר.

במבט לאחור , נותרתי אם שנאה לכל מה שכתבתי ואמרתי ,

למען האמת אין טוב בלי רע , אין רע בלי טוב , את הכל אהבתי .!!!!!