הוא אוחז את ידה והיא רועדת. רגליה בקושי מחזיקות את גופה, ידיה קפואות, ליבה מתפרפר בתוך בית החזה. היא מפחדת כל כך.

 

ידו חמה ויציבה, כמו תמיד. עמידתו מרשימה והוא חזק בשבילה,

חזק גם בשבילו.

מאחורי מסכת ה"הכל בסדר..." גם הוא רוצה להתפרק בבכי,

להכניס אצבעותיו אל שיערה בתשוקה ולחבקה לעולמים. אבל הוא מחזיק את עצמו, לא נשבר. יודע שבמידה וישבר... לא יישאר דבר.

 

היא נושמת עמוק ומביטה בפניו. הוא שולח חיוך חלוש והיא פורצת בבכי. כל כך אוהבת אותו. הוא מושך אותה אליו ומחבקה חזק, מעביר יד חמימה לאורך גופה ונעצר במותניים. היא משלבת ידיה על עורפו, תולה את חייה ברמת החוזק שלו.

 

הם נכנסים לאוטו. בספסל האחורי הוא נשכב על ברכיה והיא מלטפת ראשו. הוא מרים מבטו למעלה ופותח את כפתורי החולצה השחורה עם הנקודות הלבנות.

 

"היי היי, אין פה כפתורים!" היא מחייכת.

 

"בטח שיש..." אומר במיומנות.

 

"הו כן..." מתפלאת לגלות כפתורים קטנים בחולצה החדשה.

 

"בואו נראה מה יש לנו כאן..." חייך ובחן את העגולים שנחו בשלווה בתוך החזייה הסגולה.

 

וכך הוא מרחרח את האיזור, מגניב נשיקות קטנות אל העור הרך, והיא מלטפת ראשו ומביטה בו באהבה.

 

ואחר כך הם מתחבקים, אוחזים אחד בשניה במגע שלא רוצה להיפרד. היא מלטפת את גבו העדין והוא נושם אותה אליו. האהבה והמשיכה לא יודעות שובע, הרגש משתגע, ושני אוהבים שרק רוצים להיות יחד.

 

השמיים השחורים מתחלפים בגוונים של וורוד-צהוב,

העננים משתלבים אחד בשני ונראים כצמר גפן גדול,

האוויר הרענן מקים את העולם.

 

והוא מחבק אותה מאחורה,

חיבוק אחרון.

ראשו מקובע בשקע צווארה.

היא מניחה ידיה על ידיו, והוא מיטיב חיבוקו.

נשיקות קטנות בצוואר,

 

וכבר כמעט אור יום.