הראש מתבונן בכניסה הריקה

מצפה לכניסה מרעישה

של גוף מגודל האופל אל האור,

ומשאיר נשימה שדופה וכואבת כהילה

מסביב לשיער הגלי.

בכל הגופות העולים בתנועה

הראש מסתחרר וכל התמורה הקורית

לא קוראת לי.

אני נכריה, מתבוננת לאט במראות

ולא מרגישה אלא, די !

נשענת על קיר

לא מחפשת תשוקה או חיבוק, אלא

אור ראשוני שאיננו.

 

זכויות שמורות - יעל גולדמן.