אבותי11/06/2007 19:16 | מיכל מיכלאוחזת ברגל, נחבאת
עיניים פעורות, סופגות
מוגנת בלטיפה על ראשי.
עדנת אהבה חרטה בי סימן
כמיהה.
אחרי תוכי הלכתי
כיסיתי תמימותי בכותונת פסים.
ערך מוסף זרקת למים השקטים
טבעת בי דעת, גלים גלים
גאו בתוכי.
טבעות עץ חרוטות, מעגלים
שנה אחר שנה
שפה אחר שפה
עד לא היו בי מילים
וידעתי צמיחה
בדרכי.
|