רק התחלתי ללכת, כבר שלחו אותי לגן, שלום אמרה הגננת,

השנים חולפות מהר , התיק על הגב,שלום כתא א' רשום בדלת.

סחבתי את התיק ,שתים עשר שנים על הגב,סוף סוף מסיבה,

לא תאמינו לי ,למען "השלום " ,כולנו חייבים להתגיס לצבא.

 

אמא אבל אמא , הבטחת שלום ,אמרת לי בני אתה לא תתגיס,

את זוכרת את ימית ,לא הילדה עם הצמות,ותרנו כדי להתפיס .

בגן סיפרו סוף סוף מוחמד לומד עם אבשלום , כיף זה השלום,

החלום מתגשם אמרה הגננת, המורה ,המנהל ,ממש חלום.

 

אמא מה קרה בלבנון, אמא למה גייסו את אבא דרך הטלפון ,

השכנה ממול קבלה הודעה , למה היא בוכה,אייל הרי בלבנון.

הוא לא יבוא יותר הביתה, הוא לא יבטיח שקרים לילדיו הקטנים,

את יודעת אמא , אייל רק בן תשע עשרה ,בכלל אין לו ילדים.

 

אמא אני סופר את החודשים, את השנים , השחרור יהייה שמח,

הייתי רוצה לסיים בלי פגיעה , שלם בלי נכות ,על זה אין ויכוח .

הנה הזמן חלף , קשה להאמין ,שלוש שנים ממש כמו שעון,

תקתקתי אותה אמא , אני חי וקיים ,ממשיך לו אותו השיגעון .

 

שלום שחרור , תאמינו לי היום הכל ברור ,פשוט אין ברירה חייבים,

השמות אצל מוחמד מתחלפים,ג'אד,חאמס,קאסם, כולם מחבלים.

אמא אין שלום , מאז השאח , צמחה אירן ,חיזבאללה ,נסארללה,

אמא חייבים להתעורר מהחלום ,השלום יסחוף אותנו יחד שאולה.

 

אמא למדנו שלום,בכתא - א' שלום , שלום למורה, שלום למנהל,

 אמרת שכנים שלא יודעים לחיות בשלום,לא  למתוח את החבל. 

אולי עוד ילמדו,הרי הכוכבים נופלים ,מביעים משאלות כל יום,

אמא אדמה יקרה שלי , אבן המנוחה של נכדי ,שלום לחלום.