בבן גוריון ,לא לא שדה תעופה, זה רק קופת חולים ,

ילדים מקורזלים,עיניים גדולות שחורות ,למה יחפים.

הרופאה יוצאת עם כפפות בידיים,ילדים הם"מסוכנים",

שוקולדים כמו מקופלת,ילדים הם כאלה מתוקים .

 

אמא נשמע קול מימין, עוד ילד קטן , "אש יה חמודה ",

רגע זה שנכנם לרופאה הוא : לא אתיופי רגע מה , מה .

זה חמודה בדווי ,איך הם דומים , ילדים כאלה מתוקים,

איזה ילד יפה, תראו יש לו עיניים כחולות ,זה מהנוצרים.

 

דויד קום תתעורר , ילדים כאלה מתוקים, אזרחי העתיד,

אי נפנפתי לילד ,הוא החזיר לי שלום ,מגיע לו לשאת לפיד.

האמא חיכה ,הילדים החליפו מבטים,גן עדן בקופת חולים,

נו נו הרופאה כועסת, אמרתי לעשות אינהלציה ,לא שומעים.

 

ילדים כאלה מתוקים , מה הם מבינים ,מטולטלים ,שחרחרים,

יש מקורזלים, גם בלונדים , כולם הם ילדים , ילדים מתוקים.

מהחדר הסמוך יוצא ילד בוכה, זה רק חיסון ,זה יעבור חמודי,

הדמעות זולגות מהלחיים,אני קורץ לו ,ממש גיבור בכי אמיתי.

 

אמא רצה התינוק שלי , המולה אחיות רופאים, רגע אמא רגע,

הוא זה התינוק המתוק בוכה, פשוט הוא בלע גולה כן הוא בלע.

כולם נאנחים אנחת רווחה ,זה יצא, לעשות צילום ,תינוק מסוכן,

בולע הכל ,ראיתם איזה מזל ,טוב שהצלנו אותו הגיע בזמן.

 

אני ישבתי בפנה ,מביט בכולם,כאילו זה היה לפני דויד בן גוריון,

לא יכול להיות קפקא שכזה, מכל הצבעים ,מכל הדתות ,שיגעון.

ילדים כאלה מתוקים, ילדים שלי שלך ,בבן גוריון נפגשים רוצים עזרה,

הם לעזרה זקוקים, תכירו בינהם,תראו להם דרך לסובלנות באהבה.