אדמת בור

בבית האבן אשר מעבר לגבעה
רוח מדברת עם עצי החורשה,
פריחת האקליפטוסים רחש הדבורים
פיסה של שמיים תכלת עלומים.

על שולחן צלחת של דובדבנים
פרי הגולן ארץ מרחבים,
ריבת הלימון על לחם שחור
גבינה של כבשים ודבש טהור.

איש אדמה שיזפון הקיץ
אשמורת אחרונה פלחי הזהב,
חורש בגופו אדמת בור
תלמי הארץ נשמה במרחב.

עיניו השחורות לילות של בדידות
צלקת האש טרם כבתה,
רגבי אדמה גושי הבזלת
זיכרון האשה את רוחו גוזלת.

ריח הבר ערוגות פניו
זלעפות דלתו איש לא עבר,
בפינה על קיר ניבטת תמונתה
חיוכה האור היחיד שנשאר.