איכה30/06/2007 04:27 | אלירן רגבאיכה ישבה בדד,
בוכיה...
עת מבית הכנסת נשמעת תפילה
ואין הומה היא, וכנפיה שבורות
ודואגת, וחוששת היא
פן תבאנה הצרות
איכה ישבה בדד,
מלאת תקווה...
עת בבית הכנסת חוגגים מצווה
ועל כנפיה השבורות יונים הומות
ותקוותה אל מעוף השמחה,
להמריא בשמים...
אך צערה - דבק לשונה לחיכה
ואינה חופשיה היא
איכה - שמחה תמלא לבב
וישובו נדריה לזרוח
מלכת כתר הזהב,
עת פרחים ישובו לפרוח
ואת כל מוסדותיה תמלא היא דיצה
אך צערה בסתר ליבה - לה מחיצה...
עיר מבוצרת חומה
ועל ראשה כתר זהב
ומתחת למעטה קסמיה
דואבת היא כאב עפר נחרב... |