נדמה לי שכולם שומעים אותו, את ההד הזה שחוזר,

קולו של טווס מתערבל בקריאתו של טווס אחר.

זכרים מחזרים, אל בת זוג פורצים בקול קריאה רמה,

הקול הזה נישא ברוח,חוזר אלינו בתוספת ניחוח עונה.

 

ההד הזה שהותיר הטבע, עוד מגן עדן אות לחווה,

עת הנחש בא לבשר לה, את רזי סודות האבה.

קול צהלתו של סוס ,מריח את בת זוגתו ממרחקים,

נעירתו של חמור, לאתונו הוא פוצח בשיר אוהבים.

 

איה הסרנדות ששרו הגברים של פעם, אל הבלקון,

עלמת החן הייתה יוצאת ,לשמע הגיטרה בצליל ראשון.

ההד הזה מוכר לי , קולה של רחל זאת השכנה,

שרה בקולה הנעים , שיר לבעלה שמשרת בצבא.

 

ההד הזה ,קולו של אוח ,מתערבל ברוח,עם קול תן בודד,

באחו הפרה לא מוותרת ,זאת עונתה איה הפר הנודד.

גם חזיר הבר, משמיע את קולו , אי שם ללא הפוגה,

הוא יצוד חזרזירה שובבה, ללא גורים אחריה בשיירה.

 

ההד הזה , הקול הזה, שקם כל שנה לתחיה נשמע,

האריה שואג ,אני כאן מודיע בעצמה לכל לביאה.

ימים ולילות יהיו עסוקים,בחיזורים מלאים בחן ותאווה,

כל החיות רגועות,רובצות בנחת ,או מלחכות עשב בהנאה.

 

הנה אני שומע ,את שריקתו של הבז ,מעל ביתי בשחקים,

היא לא בזה לו ,יחד הם יגדלו ,על אדן חלוני זוג אפרוחים.

הקול הזה קולו של הטבע, ההד הזה לא יפסק לעולם,

גם אם האדם יגיע , לצמרת עץ הדעת ,ההד הזה בראש הסולם..