לו יכולנו
לתקן לב שבור
או
להפיח חיים בבגד דהוי.

לו יכולנו להן,
למילים...
לשתיקות...
לאהבות הנכזבות

לו יכולנו להשיב
את הזמן החולף,
לו יכולנו לגמד
את סערות החורף.

לו יכולנו לצנן את החמסין,
או לגייר את כל תושבי סין...

לו מנענו את כל המלחמות
לו התמדנו באהבות...

לו ניתן היה להשיב
מילים אל הלשון,
להיות להם לאדון...

לו יכולנו לשכב בבטלה כל היום,
ובשעת ליל,
ללכת ... לישון....

לו ניתן היה לשכוח מכאוב,
להעלות פיות טובות באוב.

לו ניתן היה לזרוע אביב
ולקצור חיוכים סביב

לו יכולנו באחת למלא הכנרת
והמצברים
בכל הסנטימטרים האבודים.

לו יכולנו לנווט כל ספינה
אל חוף מבטחים.


לו יכולנו,
לנגוע ביפי האופק,
לחוש אצל האחר,
את ה'דופק'.

לו ניתן היה
הכל ליישם
היה היגון
נכלם ומסתתר...



4.7.07

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי
©
ALL RIGHTS RESERVED TO
YAEL CARMI GABAY