יושב מרוחק בקצה החדר

טווה מחשבות על בלאגן וסדר

שולח חוטים דקים של תקווה

שתיפול ברשת האחת והיחידה.

 

הנה היא מתקרבת

דבר לא רואה

לא אותי ואותה

כחבילה אחידה.

 

הרשת נפרשת

אך מלאה היא בחורים

קראי בדים

כעדים אילמים

למה שמתחולל

בלבבות כבושים.

 

נשיקת העכביש

מתפשטת בדמה

הכיבוש הושלם

לחיי נצח

לעולם הזה

ולעולם הבא.