האדמה עדין רטובה היתה

עלה בה ניחוח מזמין

כלניות פערו ראשיהן כאש לצד הדרך

מביטות בנו כנפקניות צעירות

רומזות ומעכסות ברוח יום

 

קווצות כחול עלו מים

כשליחים של יום חדש

רחש נשמע מרחוק

כמו קולו הצרוד של רוד סטיוארט

"אבק נישא ברוח"

חודר

 

הבטנו אל הים

הבטתי אל עינייך

שתיקה מיוסרת כפרח נרמס

פרמתי בגדייך

צועק בשתיקת אובדני

 

ערום באתי

חסר מתום

ומכוות אש בי

מותיר בך מחטי צבר

מחלל טוהר אהבתך

ארור

 

ולא רעשה ארץ.