עת החמה11/07/2007 23:43 | Syhnהנה, הגיעה השעה, הגיעה עת החמה לעלות אט אט מבעד לערפל הלילה הסמיך, והרי אין היא עולה. שעות בילינו יחדיו, שעות רבות, שעות רוויות בהלצות היו שעות לילה זה שעומדות להגיע לתומן; כה אדיבים ונעימים היינו אלו לאלו, כה פשוטים, כה ענוגים, כה מנומסים; ואף על פי זאת, אין בנו לדעת מדוע, מדוע הבוקר איננו מגיע. והרי את מהלכת בסמטאות וכבישי העיר, בין קירותיה של המציאות הרדומה של ארבע לפנות בוקר; ואין ברחובות מאומה אלא ערפל הלילה הנוטף מצללי הבניינים והעצים שזה לא מכבר איבדו את תמימותם לרוחות הלייל המייללות באוזנייך, כביום אתמול שלשום.
הנה הגיעה עת החמה לעלות, והרי אין היא עולה. ימים בילינו יחד, בדיוק כפי שהייה באותם שעות לילה מאוחרות, נעימים, יפים, פשוטים וטובי לב, ימים של נחת ואושר עברו על כולנו; והייה שמצאנו את השמש בנו עצמינו, ואף זה בזו, כה יפים ונעימים היינו אלו לאלו, כה יפים. ואת שמהלכת מסביב, כלואה בין קירות ביתך, חסר החלונות והדלתות, ובוהה באפלה הנוטפת דרך הסדקים שבמציאות שלך, הנמצאת בין פטיש הצדק לבין סדן החמלה. ולא תפסיקי לסור את הבית, פעם על רגל ימין ופעם על רגל שמאל, על אף הקירות המתפוררים והתקרה הנוטפת מי גשם המהולים בדמעות.
והשמש אינה עולה, והזמן עוצר מלכת באפלת הלילה העכורה. שנים בילינו על גרדום זה, שנים של סבל, כה פשוטים וכה נעימים אלו לאלו; נשענים על ברכיינו כאילו היו קביים נסמכים על ידינו כעל כנפיי מלאכים, כשם שהיו מלאכים כלל. והרי אני כאן איתך, בין הריסות ביתך המלא באפר החיים וצחנת רקבון של תקוות לא ממומשות, ואנו נושפים את הערפל הכבד החודר מבעד להריסות ובוהים זה בזו כזוג אוהבים ששעת הפרידה מקשה עליהם את התנועה זה מזו, ואת חוזרת ואומרת, ואני מהנהן ומסכים, אין זהו הסוף, אלא רק ההתחלה.
הנה, הגיעה השעה, הגיעה עת החמה. |