"לא אני לא חושבת. אין מצב שאני צריכה.

מוזר שאני אפילו שוקלת-את האופציה לבקש סליחה.

זאת לא תגובה מוגזמת. הניתוק נולד כבר מזמן.

אין שום סיטואציה אחרת, כי אם הייתה לא הייתי כאן.

 

לא אני לא מבקרת. אני מנצלת כאב לצמיחה.

זאת לא אני שהורסת, דוקרת, חונקת דמעות במסווה של צרחה.

זאת לא אני שאשאר מיוסרת, וארצה לקחת דבריי חזרה,

כי אני לא נותנת למי שאוהבת, להרגיש לידי כה זרה.

 

אולי באמת אין לי תוכן. אולי באמת אני רק הכריכה.

אולי גם הייתי אחרת עם אוזן קשבת ודלת פתוחה.

מוצאת את עצמי מתלבטת, ושוב מבינה שלמרות הבגידה,

עם כל הכבוד, הפעם תורך-

לבקש ממני סליחה."