עוד השמש רוקעת גופינו בחול

כמו פסל שותק

וגולש אט אט

נוזל אל הגלים.

המים שוברים

את הקסם

ואנו אוספים טיפות טיפות

לזיכרון-

בלשון

בשפתיים

בתלתלים רטובים.

 

אני מביטה בגעגועים

שם על החוף ההוא

והם עוד פורמים את היום

לחוטים דקיקים של חושניות,

כמה חום באותן הקרניים שלך

שהחזיקו בי מעל,

מעל הזמן שברח לו ועבר

והותיר רק שתיקה נשברת

בגלים.