עמדת בסוף הקיץ

עמדתְ בסוף הקיץ

לקטוף את שנותר

ובשדה אך צללים ורוח

וּפסיעות רחוקות של אהוב

שחדל.

הלכתְ אל הים

סימנתְ בדידות על החול-

שרטוטים ומבטים

שרדפו אחר זיכרונותיך

ולא היו עוד ידיים,

לא פה לרוות מגופךְ,

אור שוקע במים

בּלובן עורך השתרר אז השקט

חולק נגיעות בינך לבין החוף.