3 בלילה, יושב בבית קפה קטן סמוך.

חצי קריאה למלצרית, "אפשר קפה, שחור, הפוך"?

ועל הבר, מבט עיניים מפתה ומתלהב.

לוחשת היא במין שתיקה, כמבקשת-תתקרב...

כמו זריחה, הפתיעה. והחלה לספר:

"אני כאן כבר שעות, הוא אמר שיאחר".

וכשגמרה היא ללחשש, ואני להתאושש,

שאלתי:" את אולי פנויה מחר, ב7 או 5?..."

כמובן שלא ענתה היא, החזירה שתיקתה.

ואני, כמנסה - לפצח השיטה.

 

3 בלילה, יושבת בבית קפה מרוחק.

חצי זרוקה על הבר, עם חיוך מנותק.

דלת נפתחת, כמה צעדים, בחור מבויש.

והוא יושב לו מהופנט, מבט טרוד ומיואש.

ואני, מגששת בין שיכרון חושים של בירה.

לוחשת "תתקרב בחור, מתי הגעת העירה?"

והנה הוא התעשת, ושאלה גברית חמקה.

"שנעלה אלייך? או אליי? תראי, אני...בחור במצוקה".

 

 

וכך בחור ובחורה, בפונדק של בין דרכים.

מחליפים חיבוק פרידה, של הכרות ללא מילים.

בלילה משקר, לילה שיכור כלא היה.

בצומת רגשות. כביש אל עבר אהבה.

מחליפים מבט אחרון, מבט ראשון של אמת.

שלא הספיקו להחליף בין ליל מיטות של חטא.