בחלל מבליח אור,
מטיח ספק.
דמותך, אגדה מערטלת,
תלויה על קירות הבדידות.
אופק פתח שעריו,
במשעוליו חוללנו קרבה,
גם הקרבה.
זוכרת, ביקשתי מחילה.
בשרעפיי מכרסם חֶלֶד
דמעותייך.
הד המילים, חלל מעקל
מְאַכֵּל -