המצעים שהתיפכו כבר

מרגשות

הדלת שמשמיעה אחריה

את אותם החריקות

הקירות הלבנים שסגרו

עליי

הסדינים בבוא השלכת

דהו אולי

 

שינו את מבטם

את מהותם

הצבעים שעליו דהו

נחספו  אליי

 

חיפשו כיוונים אחרים

חלקם בודדים

אבל משאירים את

יודעת..

משאירים את הכל

 

מלילה של סליחות

מבוקר של טעויות

חוזרת נשארת תמיד היותי

מי שאני

 

מלילה של טעויות הרגשות

לבוקר של אהבות מתחלפות

נותנת חובקת אותי

 

הסדינים עוטפים את

מה שטעו בו

זגוגיות של

רגשות מתחלפות לא

נותנות

לא מוותרות עליי

 

נאספו חתמו נשארו

אולי כמו

ילדותם של אלו ביחד

ידעו אותם

 

חבוקים מתכסים בתוך

עצמם

לא יודעות משאירות את

אותם הצבעים\מבטים

 

שאולי דהו אולי הפסידו

אולי ידעו את הרגשתם

שלהם