הלמת באחת,

השארת אותי על החבלים,

מדמם.

נשרים נראים חגים באופק,

ואולי...אולי

לא ימצאו דבר. 

 

עת אחזתי בכנפיי האור -

כיסית בעורמה

את האופל,

וליבי שספג אותך עיוור,

משחרר דמעה,

מרפה ידיי.

 

השמש לצידי עודנה -

כוויה לא מצאה

את גבי.

אירוסים כמשו בדרך היופי,

כמו עיניי

המביטות ריקות

באדמה.

 

©