איך שהעננים באים
אני נשרפת
איך שהם מטפטפים
אני נופלת

צופה מהחלון
האופק שבור
בדיוק כמו צדדיו
שחורים כחלומות
שנפצו וחדרו עמוק
חזרה מרוסקים
מתים
בדיוק כמוני
רק שאני צעד אחד
מהחלון הפתוח לרווחה.

צעד אחד
אך כל פעם
נכנס לעורי
בכפות ידיו הגדולות
מושכות את דמעותיי כמו
שרשרת כבדה שקושרת אותי
חזרה אני בוהה דרך החלון
מחבקת את הוילון
כי לא באמת מישהו היה כאן.