ספרו לי שנולדתי במזל עקרב,זה שמסתתר לו בן הסלעים,

אני מרגיש כמו כולם,מחפש טיפת מזל במשך כל החיים.

בן תשע נפלתי לבאר,לתוך דלי שהיה קשור,החבל נתקע,

בכיתי בכיתי, משכו את החבל למעלה,אני כמו מעין נובע.

 

שמעתי צריך מזל בחיים,כן רק טיפה,אבל יש שרוצים גשם,

רוצים לטבוע בים של עושר,מנסים הכל שחלומם יתגשם

רודפים אחרי המזל,המזל בורח ,לעיתים הוא רק אורח ,

הוא מתעתע ,אולי ואולי ,אם ואם ואם,אין לו טעם ולא ריח.

 

ספרו לי ,זה הכימיה במוח,לרודפים אחרי המזל למהמרים,

איך שהדופק עולה,הזיעה ניגרת,אדרנלים אפילו יש רועדים.

הם רואים בכל פנה מזל,כל היום,בכל שעה,מחפשים הימור,

המזון הנפשי שלהם,ביום בלילה מתגלגלים אחריו כמו כדור.

 

רוב הזמן הם שוחים באשליה,זאת ההורסת כל חלקה טובה,

גם אם זכו,זכו באושר זמני,לרובם המזל קורא לבוא למסיבה.

אז הם עושים שוב את אותה הדרך חזרה,הדרך של האדם,

לרצות בטיפת מזל,במזל הזה שמחכה בפנה ,גם באחד העם.