מאהבה באה

זרה ונוכריה

צעדיה בסמטאות האי

לוו באלפי עיניים

כסכינים

 

שערה עורבים וליל

עינייה משברי ים ירוק

פניה דבש

שפתיה מתק מלכות,

יפה היתה

 

נסעה עימו לילות אהבה

מרקדת גופה עלי חמתו

בוערת וקשה

זועקת אהבה עת

לחופיו ספינתה

נשברה

 

קווי ירכייה סימנו גבולות תשוקה

דהרתם דהרות אבירים

מעוררי סער

מהלכה חולל רעם קיץ

שחרית גופה המשתקף

מזמין וחם-

רעדה ארץ

 

אט אט

היו תקוותיה לתייל דוקרני

חומות אכזב

חלומותיה נופצו כאלה הגלים

מכים באי

דורות

כמו אומרים לה-

זרה

לכי

 

חמדת חייה היתה כיקב חרב

חסר ענבים ליין

כה אהב

לצקת גופה

לרוות עד קצות ריכטר

מעומק נחשולי גופה

 

במר נפשה היתה כחנה

ללא תפילה

בצור חד מסלעי האי

התירה שושני דמה

אוזלים סוערים מגופה

 

ברית אהבה כרתה לה-

ומתה.