עוד ליל של דאגות,

תוהה לאן נעלמת,שוב.

חוזר ללא הכרה,

נזרק על המיטה בלי לומר לי מילה.

ואני תוהה,בפעם האלף כנראה,

האם הוא חשב עלי היום?

האם הוא הקדיש לי מחשבה אחת היום?

מרוב השכרות הוא כבר לא זוכר את פניי,

ואני,שוב-דואגת.

אתה כמו הסם שלי,חוסם העורקים שלי.

אני לא מצליחה לעזוב אותך,להתקדם בחיי,

אתה הורג אותי,לעולם לא משמח אותי,

לעולם לא חושב עלי,

אתה כמו הסם שלי,סם שהורס אותי,

ולעולם לא אצליח לעזוב אותך,אמשיך לחיות באשליה-

שיום אחד זה יעבור.