כל העצים האלה,איך שצמרותיהם רוקדים ברוח הקלילה,

הם מלאים בחיים,הבית, החמצן,הצל של אמא אדמה.

אנשים חולפים מתחתיהם,לא מעיפים מבט קצת למעלה,

אם לא לעצים,לפחות להוא שבמרומים,אדון כל נפש חיה.

 

כל הפילוסופים הדגולים,מאברהם שגילו את שמחת החיים,

עד סוקרטס ,אריסטו,אפלטון,רוסו,קאנט,הרמב"ם ואחרים.

למרות האארה כולם חיים כמו צל,פוחדים לצחוק לשמיים,

אני חי וצוחק בקול גדול,מודה ומודה ומודה,להוא שבמרומים.

 

אפילו יש אומרים,הוא לא קיים,מה הוא בקש ממני בכל יום,

כלום ממש כלום,ליראה אותו,לכבד אותו,כיף ממש חלום.

רק לקרא את חוקי הממלכה,כמה שעבוד כזה מתוחכם,

מה נקבל בתמורה,בטחון ושלום,שלום ובטחון,ממש חכם.

 

האם רק אני חי פה,כולם מתים חיים,בשם אותם שתי המילים,

מכאן החשיבה שתתחילו לחשוב,החיים חולפים ,גםמ השנים.

אם תביטו למעלהלעצים,אם תניטו למטה לאמא אדמה היפה,

אם תדעו לנחש כל עונה,לפי העצים,לפי הציפורים,לברך לבנה.

 

אני אחוש אז ,שאתם חיים ,כמו פעם שחשנו את הטבע בנשמה,

כמו פעם שניחוח האביב היה אביב, שניחוח אלול היה חגיגה.

אני בטוח שעוד הרבה חיים ,אני לא לבד בעולם היפה זה העגול,

היום בפרשת ראה,לעורר אותכם לראות,את העולם מלמעלה בלי ליפול.