ונשכחים

את רק ילדה

והלילה

דמעותייך כבר רבות ומכפילות שנותייך

את נופלת מהרגליים

אל אדמה סדוקה

שתיקה

ואצבעות בלתי נראות משרטטות קווי מתאר של פרפרים

שפתייך לוחשות שירים

באלם.

ורק ילדה את, בת עשרה

אולי עשרים

שנים שלא הרגשת עכשיו הופכות לזכרונות

שמתרחקים,

לוקחים איתם עווית של חיוכים

ונשכחים.