* * *

נשאב בין צללייך,

חורץ פִשעִי באבן החיים.

בשרך בעיניי חסר תּוׁחֶלֶת,

רועֵה-רוּח הייתי עד בלי דיי.

נָס מטוּמָאת תשוקתי,

לא מֵלִיט צער ומעורר הֵדִים.

על ליבי מְסוכֵךְ באוֹן לתִפְאֶרֶת,

כיָמָיי לא ייפול למַאֲכֹלֶת אֵש.

אותה איוֶולֶת בערה בדָמִי,

נע ונד במדבר וגחלי כָּלִים.

©