כעת משפיסות נשמתך פרושות
לפניו למכביר, ואין ידך משגת
לחברן, היית צופה בהגיון המתגולל
שאיננו עוד נחלתך, ומגרדת בציפורנייך
את שארית התום, שעוד נותרה
בתוכך, מחפשת עשתונות
שכבר אבדו לך, טרם זרח
עלייך החושך. אבדת לעצמך
מחר..................