נפש קרבה לשניה,
לא דמיון, לא תעתוע.
כתמי גוונים,
אהבה מרהיבה.

נוצצות עינייך,
לבך מחסיר פעימה.
נעה ונדה בין זכר אתמול
לאהבת היום.

מעת לעת מרירות צפה,
לרוב היטב היא טמונה.
תחושת כאב נושנה
שתמיד ישנה.

נגבי דמעה, הגניבי חיוך
יבהקו פניך בלהט חמה.
כאותה שושנה סמוקה
שעל לוח ליבי קועקעה.

ולוואי ואת כמותה...