עודנו שם

 תן לי ללגום ממנו,
עודנו שם, משכר כתמיד.
 
להרגיש את התמימות בגופי,
אולי זה לא לגמרי נעלם.
 
והחושך רק מסעיר עוד יותר,
חושים, דחפים, יצרים, תאוות בשרים!
 
כל זה איננו כאן, נבל, מת,
לא עוד לילות עדן,
רגש.
 
כמה יתומה אני מרגישה כעת,
בין זרועותיך.